<h1>ספר האסופות סימן ס"ו</h1>
<h2>דף צג:</h2>
רישא בכיבשא כך היה מנהג שלהן, שהיו מניחין את הראש ברמץ ובגחלים למולגו וכי הוה אצדדין או אנחיריה, ולא דץ מיניה מידי אסור, לפי שהרמץ והאפר סותם את הנחירים ואת בית השחיטה, ונשאר הדם בתוך האש, אבל אנו שמולגין ומניחין את הראש על השלהבת ועל האש, אפילו לא דץ מניה מידי מדנחיריה, בדיעבד שפיר דמי מיהו לכתחילה [צריך] לדוץ ביה. והמחמיר תבא עליו ברכה. טבח שניקר בשר, ונמצא אחריו חלב כשעורה, כשמכרו מלקין אותו, כזית אפילו בב' מקומות או בג' מעבירין אותו מן האומנות. [צ"ז ע"א].
